-
היום, ב-8 למרץ, מציינים בארץ כמו גם ברחבי העולם, את יום האישה הבינלאומי.
זה יום שבדרך כלל מוקדש לחגיגת העוצמה הנשית ולמיקוד על ההישגים של נשים בתחומי החיים השונים.
אני לא רוצה להיות משביתת שמחות, אבל...
א. אני מאמינה שמי שחיה את השליחות שלה בעולם, מציינת בחגיגה הישגים קטנים כגדולים על בסיס יומיומי ולא רק פעם בשנה.
ב. אני לא יכולה להישאר אדישה ל"זעקות השבר" שמגיעות אלי כל שבוע במייל. מנשות מקצוע מכל מקצועות הטיפול, האימון וההנחייה. נשים מרובות כישורים, שלא מרגישות חיבור לעוצמה שלהן והראש שלהן טרוד במצבן המשפחתי, הכלכלי וחוויית ההצלחה מבוששת לבוא והן כל כך חוששות. ואלו הנשים שבעיני ראויות להנהיג היום את העולם כדי ליצור עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
אז ליבי נמצא היום עם אלה:
- שמרגישות ייאוש, אכזבה, תסכול, עצב...
- שיודעות בתוך תוכן שיש להן מה לתת לעולם ולא מבינות למה זה עדיין לא קורה
- שמוכשרות לעסוק בתחומי הטיפול, האימון, ההנחייה, וחוות פער בין המצוי לרצוי בחיים האישיים, המקצועיים, העסקיים והכלכליים שלהן
- ששנים ארוכות עוזרות ומסייעות לכולן ועכשיו מרגישות תקועות, עייפות, מותשות...
- שבמקום לאייש את השליחות שלהן באהבה מיואשות מהעיסוקים שהן נאלצות לקחת על עצמן לצורכי קיום ופרנסה
- שמבואסות מהתגמול הזעום שהן מקבלות עבור העבודה שלהן
- שלא זוכות להערכה ולהכרה שהן באמת ראויות לקבל
זה יום שעלינו הנשים להושיט יד ולעזור אחת לשניה
לסייע למי שלא מרגישה שהיא חיה את מי שהיא באמת, שלא עושה את אשר חפצה נפשה, שנאחזת בזהות המקצועית שלה גם אם לפעמים זה רק על הנייר...
לעזור למי שלשם הפרנסה מתפשרת או מתפזרת ומיואשת מהעיסוקים הרבים שיש לה כי היא לא מאיישת את השליחות האמיתית שלה באהבה, בשמחה, בשלווה ובשביעות רצון.
לתמוך במי שבצורה לא מודעת עדיין מהססת לעשות שינוי, לקחת אחריות או לבקש עזרה.
כי...
גם אלו שמכריזות על רצון לעשות שינוי
ואפילו כבר לוקחות צעד קטן
ואולי גם מגדילות לעשות ופונות לבקש עזרה
אבל, אז יש מיד עצירה.
השכל ה"יודע כל" מצדיק
והאגו המפוחד מכחיש ומדחיק.
וכך עם כל יום שעובר הנשים מסביבנו גוועות לאט לאט...
ואת המנגינה הזאת אפשר להפסיק!
אולי זה לא מקרה שהשבוע נתקלתי בפואמה בשם הזה, של משורר צ'יליאני, פבלו נרודה.
כן, גבר גבר.
אך המסר של הפואמה שלו חוצה גבולות של מגדר.
המילים שלו מזכירות למה כולנו לעיתים גוועות לאט לאט, ומה אנחנו יכולות לעשות כדי לחזור ולהתחבר לשמחת חיים, לתשוקה לעשות, ליכולת להעיז לשנות לתרום ולהיתרם.
אז, לקחתי את החופש ולהשתמש בתרגום שמצאתי (לצערי מבלי לדעת מי תרגם ולמי עלי לתת את הקרדיט) והפכתי אותו לכתיבה בשפה נשית.
"אט אט גוועת..."
אט–אט גוועתמי שלא קוראת
מי שלא שומעת מוסיקה
מי שלא מוצאת חן בעיני עצמה
אט- אט גוועתזו שהורסת את אהבתה לעצמה
זו שדוחה העזרה המושטת.
אט – אט גוועתזו המשועבדת להרגליה
החוזרת יום – יום על אותם מסלולים...
זו שלא מחליפה את המותג...
שלא מחליפה את צבע הלבוש
שלא משוחחת עם מי שהיא לא מכירה
אט – אט גוועת
זו שמתחמקת ממערבולת החושים
המונעת מעצמה תשוקות
המחזירות את ברק העיניים
והמשקמות את הלב ההרוס...
אט – אט גוועת
זו שלא מסובבת את ההגה
כאשר היא לא מאושרת
מעבודה, ממעשיה, מאהבתה...
זו שלא מסכנת את הוודאי או הלא וודאי
בכדי ללכת אחרי החלום
זו שלא מרשה לעצמה אפילו פעם בחיים
לברוח מהעצות ההגיוניות...
תחיי היום!סכני היום!
עשי היום!
עשי מיד!
אל תסכימי לגווע לאט!
נצלי את החיים בקצב שלך!
הסירי את המכשולים,
אל תסרבי לאושר!"
-
-
- אם השיר הזה נגע בך עמוקות ופרט על נימי נשמתך וקרא לך להתעורר מתרדמתך וממעמקי ייאושך ואת לא מוכנה יותר לגווע לאט לאט...
- אם את מרגישה בשלה לקבל עזרה
- אם את מוכנה לקפוץ למים ולעשות שינוי
- אם חשוב לך שהעיסוק שלך לא יהיה רק מקור פרנסה אלא יהפוך לשליחות מתגמלת
- אם את תקועה כבר הרבה זמן ולא מצליחה להשתחרר לבד
- אם את מוכנה להפשיל שרוולים ולעשות כל מה שנדרש כדי לממש את עצמך ולחיות חיים מלאים, מוגשמים כך שתהיה לך סיבה לחגוג את האישה שאת כל יום
אני מזמינה אותך לפנות אלי לקבלת עזרה ולבחון ביחד איך אפשר להפסיק לתת לנשמה שלך לגווע מרעב ולהתחיל להזין את עצמך כך שתוכלי באמת לחיות בעוצמה שלך ולהפיץ את המתנה הייחודית שלך בעולם.
ניתן לפנות אלי במייל: joytemple@012.net.il
ולכתוב בכותרת: החלטתי שאני לא מוכנה יותר לגווע אט אט...אני מוכנה לקבל עזרה!
זו תהיה המתנה הכי מהותית שתוכלי להעניק לעצמך לכבודך, האישה.
מתנה ליום אחד - שיכולה לשנות לך את כל החיים.
אשמח לעמוד לרשותך ושרותךלעזור לך להחיות את מי שאת באמת ואת מי שנועדת להיות,
באהבה,
-
-
נורית ירון
08/03/2016
שיר נהדר !!!! תוכנו, מבלי להכירו באמת, הדהד בתוכי זמן ארוך לפני הרבה שנים... ולבסוף החלטתי לצאת לדרך, לקחת את ה"סיכון"- שבדיעבד הפך למתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי - והסכמתי לקבל עלי את כל המסקנות שהתלוו בדרך. והתוצאה? היום אני חיה חיים מליאים במלוא מובן המילה, כפי שלא חייתי מעולם!!! ולך, נילי יקירה, יש חלק משמעותי וגדול בהתהוות המהפך הנהדר הזה!!~!~
נילי דור האלה
08/03/2016
נורית אהובה ויקרה
כל מייל שלך, כל שיתוף שלך, נוגע, אמיץ ומרגש.
את השראה לכל מי שמתלבטת אם לקחת את הסיכון כדי ליצור את הסיכוי לחיים מלאים במלוא מובן המילה כמו שהן לא חיו מעולם!
תגובות