-
"מוטב למות פעם אחת ודי, מאשר לחיות בפחד מתמיד מפני המוות"
איזופוס, ממשיל משלים יווני -
-
הריאיון התקיים במסגרת תוכנית הטלביזיה האינטרנטית
מדברים רגשות בשידור חי -
המפגש שלי עם יהודית היה בשנת 2005, כאשר היא השתתפה באחת מסדנאות הצחוק הראשונות שהנחיתי ברחובות. זה היה, כמו שאומרים, צחוק ממבט ראשון. אחרי זה דרכנו הצטלבו שוב במסגרת הקורס הראשון להכשרת מנחים בשיטה; וביננו, לצחוק ביחד עם יהודית, זה ממש "למות מצחוק".
מאז שאני מכירה את יהודית, היא עוסקת בנושאים, ממש לא מצחיקים, כמו עזרה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, סיוע לנפגעי טראומה על רקע טרור ומלחמה, עבודה עם אוכלוסיות מודרות.
עשור אחרי הפגישה הראשונה שלנו, החיים זימנו לנו מפגש אישי נשי בגובה העיניים, ושם גיליתי שיהודית גם החלה להתעסק עם המוות.
כן, כן, נושא שבדרך כלל רובנו מעדיפות לא להתעסק איתו. וכמו שנאמר מה שאנחנו מתעלמות ממנו, לא בהכרח מתעלם מאיתנו.
בשיחה היא סיפרה לי "מאז שאני זוכרת את עצמי, אני שואלת שאלות על מהות החיים, מהות המוות. מעבר לשאלות אלו אני עוסקת גם בשאלות של זרות, אחרות, שייכות וחוסר שייכות. נולדתי בארגנטינה ומאז עלייתי אני חשה חוסר שייכות למקום, לאנשים, לשפה, לתרבות.
מתוך תחושות אלו, התוויתי את עיסוקיי המקצועיים, עם אוכלוסיות מודרות/מופלות/שונות, החל מעבודה בחינוך המיוחד עם אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ילדים פגועי נפש אחרי זה עבודה ארוכת שנים עם עולים (בגל העלייה הגדול), נשים בפריפריה דרך, עבודה ארוכת שנים בשירות התעסוקה עם דורשי עבודה ועד לעיסוקי המרכזי כיום בטראומה באזור עוטף עזה וסביבותיה המאד מתרחבים."
וכששאלתי, ואיך כל זה קשור למוות?
היא המשיכה ואמרה, "הגירה למשל, הוא גם סוג של מוות, אותה ארץ ממנה הגעתי, איננה כבר, אני התפתחתי והארץ ההיא התקדמה. אפילו הסלנג שלה לא מובן לי היום, האנשים שבחדשות, מפוליטיקאים ועד אנשי תרבות זרים לי. הילדות שלנו גם אבדה ואיננה, העץ עליו נהגת לטפס נכרת ובמקומו נסלל כביש.
זה התחיל בעבודה קטנה שעשיתי עם קשישים בעוטף עזה, בעמותת נט"ל. באופן גלוי עבודה על חוסן ומשאבי התמודדות, אך בעומק העבודה, הגענו לשאלות על אובדנים שאותם המשתתפים סוחבים עוד מנעוריהם. משתתף יקר, בן 80 סיפר שזו לו הפעם הראשונה, שהוא מדבר על אחיו, שנהרג במלחמת העצמאות. בהדרגה, החלו להגיע אליי קבוצות ואנשים פרטיים שבקשו לעסוק במוות, בעיקר במוות טראומטי. הם הגיעו אליי לא במודע, לא במכוון ולא בדרך של פרסום. מאז הנחיתי עוד מספר קבוצות סביב עיסוק במוות, ליוויתי משפחות באבדן נורא (אסון הכרמל) וכמובן ניהלתי שיחות ארוכות עם הוריי, סביב חייהם ומותם.
המפגשים מאפשרים לגעת ברגשות המעכבים, בעצב העמוק ובו בזמן מאפשרים להתבונן על האור שהיה קיים במפגש עם אותו יקר או מקום שאבד".
והיא הוסיפה:"כל ניסיון שלנו לבכות על מה שהיה הוא כלי הכובל לתוך המוות, בלי יכולת לקבל אותו ולהשתחרר ממנו. האם אחזור להיות בגוף חטוב ונטול מתיחות כמו שהיה לפני שילדתי את ילדיי? האם שיערותיי יחזרו להיות שחורות ללא שיבה כמו שהיו בנעוריי? אלו כבלים רגשיים שאנו לא מוכנים לשחרר. גופי החטוב מת, תלתלי הארוכים אינם. כך גם המוות של יקירנו. מה ההבדל?"
וזו בדיוק הסיבה שהזמנתי את יהודית לשוחח איתי על הנושא הכל כך טעון רגשית מצד אחד וכל כך מחייה או ממית בעודנו בחיים.
-
בריאיון נילי דור האלה תשוחח עם יהודית בר חי קובטש על:
- איך אנחנו תופסות את המוות?
- כיצד תפיסת המוות מגבילה ויוצרת תקיעות בעודנו בחיים?
- איך נוכל להשתחרר מרגשות מעכבים הקשורים למוות?
- כיצד ניתן להפוך לקלילות יותר ביחס למוות?
- מהי חרדת מוות?
- "והעיקר לא לפחד (מהמוות) כלל"
- מענה לשאלות הקהל
-
-
כמה מילים על נילי דור האלה
מורת דרך לרגשות, מנטורית ומנחת קבוצות. מלווה בעיקר נשים שעוסקות בתחום הטיפול, האימון וההנחייה, ה"מרפאות הפצועות" ועוזרת להן לתרגם את סיפור החיים המרגש והכואב לשליחות חיים מעצימה מתגמלת ומעוררת השראה.
נילי דור האלה מלווה אותך באופן אישי יד ביד בליווי צמוד כל הדרך לחיבור למהות הפנימית האמיתית ולמנהיגות של חייך - על מנת לסייע לך להפיץ את המתנה הייחודית שלך, להשאיר חותם משמעותי, להשפיע לטובה ולהפוך את העולם למקום יותר אוהב, חומל אמפטי וסימפטי. נילי דור האלה פיתחה שיטה ייחודית לעבודה עם הדינמיקה של הרגשות, הנקראת "שבעת השלבים למנהיגות רגשית" ומומחית לתרפייה ואימון צחוק. -
-
כמה מילים על יהודית בר-חי קובטש
מאמנת אישית ומטפלת בטראומות.החוט השוזר את כל עיסוקי ביחד הוא ההתבוננות אל מה שלא מדברים עליו, מה שדוחים מהחיים, מה ש"לא מקובל", "לא יפה", "לא נעים", "לא מושלם". לתוך כל זה, מוות הוא הנושא, המוות שנמצא מחוץ לחיים, אי שם בתודעה אך לא מדברים עליו. העיסוק שלי בתפיסות של אנשים את המוות מונע מהשליחות שלי לקדם שפע אור ושמחה. חרדת מוות משתקת אנשים, גורמת להם להרגיש אבודים, משועבדים, עצובים, מרוקנים וחשוכים. במפגשים איתי, אני יוצרת מרחב שבו יש אור של שמחה, בדיחות דעת, קלילות. גישה זו מאפשרת לסגור את המעגל, לחבר את הפתיל עליו מדבר לאו צ'ו, מחבר ספר הטאו: "חיים ומוות הם פתיל אחד, אותו קו הנצפה מכיוונים שונים."
-
-
כבר למחרת השיחה תוכלי להיעזר בידע, בכלים המעשיים בהשראה של שתי נשים שמוכנות לדבר בגילוי לב על החיים ועל המוות ולהאיר את המקום החשוך, האפל והמפחיד הזה באור חדש.
הריאיון ניתן כשירות במתנה אולם מחייב הרשמה מראש בטופס שלהלן:
-
-
* חובה למלא רק את הדוא"ל * השם ומספר הנייד הם רשות בלבד.
קישור לשידור של הראיון יישלח אלייך מיידית באמצעות הדוא"ל.
להתראות בראיון,
באהבה,
נילי דור האלהאני בטוחה שאת מכירה עוד נשים שמתמודדות עם סוגיות של חיים ומוות, שלחי להן הזמנה לשידור הזה. אני מודה לך על כך מקרב לב, ואני בטוחה שגם הן יוקירו לך תודה!