2f37e45ac15fcd917d9ff90de013b1a4

מותם ציווה לי את החיים

6 תגובות

אריאלה

31/05/2016

נילי היקרה,

קראתי את הפוסט - דמעתי, בכיתי, חייכתי וצחקתי ובעיקר התרגשתי.
גם אני חוויתי לא מעט בחיי והפוסט הזה הזכיר לי את מה שהבטחתי לעצמי לפני 5 שנים, כששמעתי את אמי אומרת לרופא, יום לפני מותה "אני מרגישה שזה הסוף אבל אני לא עדיין לא מוכנה. יש עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקתי לעשות" (אני כותבת את המשפט הזה ובוכה). היא לא ידעה שאני שומעת אותה ובאותו הרגע החלטתי, שאני רוצה והולכת "לחיות את החיים" - לחיות חיי משפחה מלאים, חיי נפש מלאים, להגשים את הייעוד שלי ועוד.... עם הזמן, נכנסתי שוב ושוב ללופ של חוסר סיפוק ממה שקורה לי, כשבדרך, כל פעם כשחווה משבר כזה או אחר, הפרופורציות חוזרות, אבל רק עד שהוא עובר.
הסיפור שלך ומה שכתבת סביבו נותן לי את ההשראה לחזור ולמלא את ההבטחה שלי לעצמי כי "במותם (במקרה שלי - של הוריי) ציוו לי את החיים". תודה רבה לך, מקרב לב ושיהיו לך חיים של שמחות.

נילי דור האלה

01/06/2016

היי אריאלה,
מסתבר שיש חוויות אוניברסליות, זה מה שמחבר בין בני האנוש. המשפט של אימך על ערש דווי, הוא בהחלט שיקוף עוצמתי לתחושת ההחמצה שחלק מהאנשים חווים כשהם מגיעים לסוף, ופתאום מבינים שהחיים נגמרו. אני מאחלת לך שהתזכורת וההשראה לא יישארו רק בגדק חידוש ההבטחה לעצמך, אלא במימושה המלא.
אני כאן לרשותך ושרותך במידת הצורך.
שלך
נילי דור האלה

ליאת

04/06/2016

פיספסתי.
יש הקלטה?

נילי דור האלה

04/06/2016

כן ליאת,
אמנם פיספסת, אך לשמחתך - יש הקלטה!
עליך להירשם לראיון בקישור שמתחת לפוסט
ותקבלי מייל עם גישה מיידית להקלטה.

הדסה ראובני

13/06/2016

תודה לך נילי ותודה לכל מי שהגיב.

תודה לך הדסה,
שלך
נילי דור האלה

ניקול

13/06/2016

היי, קבלתי את המייל שלך, ממש יום אחרי או יום לפני שאחי ז"ל נפטר. מאוד פחדתח לקרוא את המייל..אבל עכשיו קראתי ומסתבר שיש בו המון מסר עבורי. תודה רבה לך.

ניקול היקרה
ראשית אני משתתפת בצערך ושולחת את תנחומיי הכנים.
אני יכולה להבין את הפחד שהכותרת עוררה (אני יודעת איך זה מרגיש לשמוע את המשפט הזה ממקור ראשון...) ויחד עם זאת, אני שמחה שיכולתי לתרום ולו במעט לתהליך שלך.
תודה שבחרת לפתוח, לקרוא ולהגיב
שלך
נילי דור האלה

תגובות


חובה למלא את כל השדות!


שם

מנהיגות מחוברת © כל הזכויות שמורות