מתי לאחרונה בדקת עד כמה את אמיצה באמת?

"האמת היא שאומץ לב תמיד מצוי בתוכך,את פשוט מחליטה לחבק אותו"

ג'ניפר מקלאהן פלינט.

 

בהמשך לפוסט הארוך שכתבתי לך אתמול:

אומץ לב? בשביל מה צריך את זה בכלל?!

הבטחתי שהיום אני אשלח לך עוד מסר ואגלה לך

שלמעשה את כבר אמיצת לב :)

עוד לפני שחיברתי אותך למד האומץ:)

אגב, גם אם את מאלה שמרגישות כבר אמיצות,

תמיד אפשר וכדאי לחזק את השריר הזה.

 

אומץ לב כמו שסיפרתי לך אתמול

עם שלל דוגמאות מרגשות וטריות מהשטח:

• עוזר לצאת מהאזור המוכר והנוח וללכת אל הלא נודע
• מאפשר להתנסות בדברים חדשים שמעולם לא העזנו לעשות קודם
• מחבר לתעוזה לגלות מי אנחנו באמת
• דוחף אותנו ללכת אחרי הלב ולחיות בהתאם לאמת הפנימית
• גורם לנו להשמיע את הקול ולבקש את מה שאנחנו באמת רוצות
• מעודד לבחור בחיים משמעותיים
• מניע אותנו לחיות חיים של הגשמה ומימוש השליחות הייחודית שלנו בעולם

ועוד.

 

אז כדי שתוכלי כבר עכשיו לבחון את אומץ ליבך

אני רוצה להציג בפניך מספר שאלות

לחקירה עצמית שיעזרו לך למדוד אותו בכנות.

 

שאלה לחקירה מספר 1:

בואי נודה לאמת. כולנו מפחדות.

מי פחות, מי יותר, מי באופן מודע ומי באופן לא מודע:)

כשאנחנו לא מספיק טובות בדברים מסויימים בחיים,

הפחד הזה, גורם להיאחז במוכר ובידוע

ולעשות את מה שאנחנו יודעות

שאנחנו כבר יודעות לעשות.

הפחד הזה מונע מאיתנו

לגלות את הסגולות הייחודיות שלנו.

לכולנו יש סגולות ייחודיות שאם רק נשתמש בהם
נצטיין ונצליח בצורה יוצאת מן הכלל.

• האם את יודעת מהן הסגולות הייחודיות שלך שאין לאף אחד אחר חוץ מאשר לך?
• האם את מעיזה להשתמש בהם על בסיס יומיומי בחיים האישים, המקצועיים והעסקיים שלך?
• איך זה בא לידי ביטוי כיום? ואיך היית רוצה שזה יבוא לידי ביטוי בעתיד?

 

שאלה לחקירה מספר 2:

צריך אומץ להיות מי שאנחו באמת.

להיות נאמנה לעצמי האותנטי שלנו.

זה מצריך אומץ לב וגם מאמץ (לפחות בהתחלה)

להפסיק לנסות להיות משהו שנדמה לנו

שאנחנו אמורות או צריכות להיות

רק בגלל שככה חינכו אותנו.

להיות "נערת גומי" ולעשות לוליאנות רגשית

רק בשביל להתאים את עצמנו לסביבה

ולהיות מישהי שאנחנו לא

זה בהחלט יכול להיות מתיש ושוחק עד דק!

• עד כמה את מרשה לעצמך להיות מי שאת באמת?
• באיזו מידה את מרגישה נוח בעור שלך ובאור שלך?
• עד כמה את מעיזה להביא את עצמך לידי ביטוי לדבר בקול רם את המחשבות,
  להציג בפומבי את הדעות המיוחדות שלך?
• עד כמה את מרשה לעצמך להרגיש את כל קשת הרגשות ולבטא אותם בצורה ישירה?
• עד כמה את מודעת לצרכים השונים שלך ומעיזה לבקש להם מענה ולמצוא דרך ישירה למלא אותם?
• עד כמה את מודעת לרצונות שהם באמת שלך ומרשה לעצמך לבטא אותם ולפעול
  כדי לממש אותם לבד ובעזרת אחרים?

 

שאלה לחקירה מספר 3:

כשמדברים עם נשים על ערש דווי רובן רוצות לדעת:

האם לקיום שלהן היה באמת משמעות בעולם הזה.

האם הן משאירות את העולם מקום טיפ'לה יותר טוב

מאיך שהוא היה לפני שאנחנו הגענו לכאן.

אחרי הכל, כולנו מרגישות טוב יותר

כשאנחנו עושות דברים משמעותיים

למען עצמנו ולמען אחרים.

• עד כמה את בוחרת בעשייה שנכונה לך מקצועית שמשמעותית עבורך ובעלת ערך לאחרים?
• עד כמה את מרגישה שאת עושה את ההבדל בחיים של אנשים אחרים?
• עד כמה את מעיזה לבחור לעשות את מה שחשוב לך על פני מה שנוח ומתאים לסביבה שלך אך לא בהכרח מביא את תרומתך הייחודית לעולם?

 

שאלה לחקירה מספר 4:

כולנו רוצות לקבל תגמול על העשייה המקצועית שלנו.

אנחנו זקוקות להערכה, להכרה, להוקרה, לסיפוק, וגם לכסף!

אלו צרכים אנושיים ראויים וטבעיים.

אך, לנשות מקצוע רבות, במיוחד אלו שעוסקות בתחומי הנפש והרוח

יש קושי אמיתי לבקש ולקבל תמורה כספית מלאה וראויה

בעבור השירותים המקצועיים שהן נותנות.

חלק מזה קשור לנטייה להיות בנתינה (לעיתים נתינת יתר)

ויש קושי גדול בקבלה של תמורה בעבור האגרה.

חלק קשור להתחייבות, מחוייבות, ולקיחת אחריות.

• עד כמה את מעיזה לבקש ולקבל את מה שאת חושבת שמגיע לך ולהיות מתוגמלת כראוי בעבור העבודה המקצועית שלך?

 

שאלה לחקירה מספר 5:

זה לא סוד כמוס שאנחנו מתוכנתות מבחינה אבולוציונית

לפחד מהבלתי ידוע וכל שינוי עלול ל"איים עלינו"

כאילו אנחנו מסכנות את החיים שלנו ועומדות למות.

זה אולי היה נכון לתקופה שחיינו במערות

אבל לצערנו, מאז לא השתנינו רבות

ואנחנו עדיין לא אוהבות חוסר ודאות.

אנחנו אוהבות להרגיש בשליטה עד כמה שרק ניתן.

כשאנחנו מתעקשות לדעת מה קורה או מה עומד לקרות

אנחנו לא לומדות שום דבר חדש.

אנחנו לא גדלות, מתפתחות או צומחות.

להיות בצד שתמיד יודע מבטיח לכאורה

שנהיה בשליטה על העניינים.

אך גם מבטיח שנשאר תקועות

ונחמיץ הרבה הזדמנויות מרגשות.

לעומת זאת, להיות בצד הלא יודע,

הפגיע, חסר האונים, פירושו לאבד שליטה,

להתמסר, להיכנע, להישען, להיות נזקקת.

זה מקום שמצריך הרבה אומץ להסכים להיות בו.

• עד כמה את מוכנה להודות שאת לא יודעת?
• עד כמה את מוכנה לבקש ולקבל עזרה במקומות הללו?
• עד כמה את מודעת למה חסר לך בחיים ומוכנה להעיז ולעשות הכל כדי להשלים את החסר בעזרת אנשים שיכולים לסייע לך לעשות זאת?

 

אני אשאיר אותך עכשיו עם הרבה סימני שאלה

ושפע של שאלות לחקירה של אומץ הלב בחיים שלך.

מחר אני מבטיחה לחזור ולשתף אותך

איך לגייס אומץ לב ואיך לחזק אותו

כדי שתוכלי לעשות את כל מה שליבך שואל ומתפלל :)

 

מוזמנת כמובן לכתוב להגיב ולשתף אותי בחקירה האישית שלך.

ועד שנתראה שוב במסר האמיץ של מחר,

 

חיבוק חם ועוטף,

נילי דור האלה